זוגיות תחת לחץ: איך נראית אהבה בתקופות משבר

דוח חדש של בתי הדין הרבניים מצביע על מגמה ברורה: בתקופות של משבר לאומי מתמשך חלה עלייה במספר הזוגות הפונים לגירושים. בשנים 2021 ו2024, על רקע הקורונה והמלחמה, נרשמו שיאים במספר המתגרשים, בעוד שבשנות רגיעה נרשמה ירידה. הנתונים מלמדים על דפוס חוזר – בזמן משבר יש נטייה לדחות החלטות זוגיות, ולאחריו מגיע "גל" של פירוק קשרים.

מבחינה טיפולית, מדובר בתופעה מוכרת. זוגיות בתקופות חירום עוברת למצב הישרדותי: העומס הרגשי גובר, חלוקת התפקידים משתנה, והיכולת להיות פנוי רגשית לקשר נפגעת. זוגות רבים ממשיכים לתפקד – לנהל בית, עבודה והורות – אך הקשר עצמו נדחק לשוליים. כאשר האיום החיצוני נחלש, הפערים שנצברו בתקופת הלחץ יוצאים אל פני השטח.

הנתונים מחזקים זאת. כ30% מבנות הזוג של חיילי מילואים דיווחו בשנת 2024 על מחשבות פרידה, וככל ששירות המילואים היה ממושך יותר – כך דווחה פגיעה משמעותית יותר בזוגיות ובמצבם הרגשי של הילדים. מדובר בשחיקה מצטברת של התא המשפחתי, ולא באירועים נקודתיים.

חשוב להבין: משבר נפשי אינו נשאר "אישי". דיכאון, חרדה, פוסט טראומה או שחיקה עמוקה משפיעים ישירות על הדינמיקה הזוגית – על תקשורת, קרבה, מיניות ותחושת שותפות. במצבים כאלה, היכולת לתת ולקבל בתוך הקשר נפגעת, ולעיתים מתפרשת בטעות כחוסר רצון, ריחוק או היעדר אהבה.

אהבה זוגית אינה מתקיימת בחלל ריק. היא נשענת על תחושת ביטחון, הכלה ונראות הדדית – חוויות בסיסיות שכל אדם זקוק להן בקשר משמעותי. כאשר הקשר מצליח לשמש מרחב יציב, הוא מאפשר לכל אחד מבני הזוג להיות נוכח על מכלול צרכיו, גם בתקופות של חולשה. מנגד, כאשר תחושת הביטחון מתערערת, הפחד מלהישאר לבד, לא מובן או לא מוחזק, מתגבר ועלול להעמיק את המשבר הזוגי. במצבים כאלה, בני זוג רבים מתארים תחושת ניתוק, גם כשהשגרה המשותפת נמשכת.

בהקשר הזה, יום האהבה שמצוין ב14 בפברואר מזמין מבט מפוכח יותר על זוגיות. מעבר לפרחים, מחוות רומנטיות וסמלים חיצוניים, אהבה היא גם צורך בסיסי, להיות נאהבים, מוחזקים ונראים בקשר בטוח. הקשר הזוגי, בדומה לקשר המשפחתי הראשוני בחיים, מהווה עבור רבים מקור ליציבות ולוויסות רגשי. כאשר אחד מבני הזוג מתמודד עם קושי נפשי משמעותי – גם תחושת הביטחון של הקשר כולו נפגעת.

השאלה המקצועית אינה האם הזוגיות "שרדה" את המשבר, אלא כיצד היא מתפקדת לאחריו. זוגיות אינה חוזרת מעצמה לקדמותה. היא זקוקה להכרה בכך שנפגעה, לעיבוד של מה שנצבר בתקופת הלחץ, ולבחינה מחודשת של צרכים, גבולות וחלוקת עומסים. התעלמות מהשחיקה בשם “עברנו תקופה קשה” אינה משקמת את הקשר, אלא דוחה את ההתמודדות.

במובן הזה, פנייה לליווי זוגי או משפחתי אינה סימן לכישלון, אלא כלי מקצועי למניעה. התערבות בשלב מוקדם יכולה לצמצם שחיקה, למנוע הקצנה של קונפליקטים ולאפשר לבני הזוג לבדוק כיצד ניתן להמשיך יחד ממקום מודע ופחות תגובתי.

ביום האהבה, אולי נכון להרחיב את ההגדרה של אהבה זוגית: לא כזו שנמדדת במחוות, אלא כזו שמסוגלת להכיר בקושי, להחזיק מורכבות, ולפנות לעזרה כשצריך. במציאות של משבר מתמשך, זו אינה עמדה רומנטית – אלא עמדה אחראית.

ד"ר נטע גלמידי, עובדת סוציאלית ומטפלת זוגית ומשפחתית, מנהלת תחום משפחות בעמותת אנוש

תפריט