כשהשקט חוזר – אבל הנפש עוד דרוכה

פיקוד העורף מודיע על חזרה לשגרה, אך הגוף והנפש עדיין בשעת חירום

כידוע במצבי חירום, המערכת העצבית שלנו מקבלת מסרים על איום ונכנסת לפעולה הישרדותית המתבטאת בסממנים גופניים (לחץ דם גבוהה או נמוך, דפיקות לב, אי שקט) ולצד זה גם סממנים נפשיים (חרדה, חוסר אונים, עצבנות ועוד). לאלו יש השפעה ישירה על קושי בתפקוד היומיומי.

ההתמודדות עם מציאות החירום לאורך זמן עשויה לדלדל את משאבינו הפנימיים ולערער את החוסן הנפשי והפיסי. אנו נזקקים להרבה כוחות ותמיכה על מנת לשרוד את האיום החיצוני ולהצליח לתפקד באופן יעיל ומותאם עבור עצמנו ועבור בני משפחתנו. אי לכך, כאשר פיקוד העורף מכריז על הורדת המגבלות וכלי התקשורת מודיעים על חזרה לשגרה – הגוף והנפש עדיין חווים את שעת החירום ואינם מגיבים באחת למעבר חד זה. כבמעבר שכזה, נוכל להבחין בשינוי במציאות, אך הנפש עדיין במצב הישרדותי ומפגינה את אותם סממנים כמו בעת חירום.

לאפשר לגוף ולנפש "להתנקות" מהחירום

מתוך כך, יש חשיבות עליונה, להשתהות במעבר לא לרוץ לתפקוד אינטנסיבי, לתת זמן לעיבוד תקופת חירום, לבחון מה אנו מרגישים, חושבים וחשים בגוף. זו הזדמנות לאפשר לנפש, לגוף ולמחשבה "להתנקות" מהחירום שהיה טמון בנו לאורך זמן. גם עבור בני המשפחה המתמודדים עם אתגרים נפשיים, המעבר משעת חירום חיצונית למצב שגרתי עשוי להיות קשה ומורכב אף יותר.
על כן, יש חשיבות לשדר מסרים של מעבר איטי והדרגתי, לתת תוקף לקשיים ומכאובים שונים מתקופת החירום. עבורם – מעבר זה הינו אתגר אף גדול יותר מאחר וההתגייסות לחירום הצריכה כוחות נפש מרובים עוד יותר. במעבר זה, מתמודדים זקוקים למנוחה, התכנסות ואף שינה שמסייעת בעיבוד רגשי. אפשרו להם כבני משפחה את זמן ההסתגלות הנדרש על מנת לחזור ולשוב לשגרה באופן מיטיב כמה שאפשר.

*ד"ר נטע גלימידי, מנהלת תחום משפחות באנוש.