ראשי / מילון מונחים / הפרעה דו קוטבית

הפרעה דו קוטבית

הפרעה דו-קוטבית, או מאניה-דפרסיה, היא מצב בו יש תנודות חריגות במצבי הרוח, במרץ, וביכולת של האדם לתפקד.

בשונה ממצבי הרוח המשתנים הרגילים שיש לכולנו, התסמינים (סימפטומים) של ההפרעה הדו-קוטבית קיצוניים יותר. בזמן ההתקף יכול מצב הרוח לנוח בין מצב של מאניה – מצב רוח מרומם באופן קיצוני, לבין דפרסיה, כלומר דיכאון. בין התקף להתקף יכולות לחלוף שנים של מצב רוח מאוזן.

תסמינים

מאניה (שיגעון) הוא מצב המאופיין בתחושת התעלות, תחושת כל יכולות ופעלתנות יתר. הלוקה בהתקף מאני מאופיין במצב רוח מרומם או באופוריה, מחשבותיו ודיבורו מהירים.

התנהגותו בזמן ההתקף מתאפיינת במעשים נמהרים, שהוא עלול להתחרט עליהם לאחר מכן (בזבוז כספים, עזיבת מקום עבודה ואף בן זוג, או קשירת מערכת יחסים עם זר).

בעת התקף מאני יתגלו סימנים של אי שקט, חוסר סבלנות עד כדי רוגז ובמקרים קיצוניים ביטויי אלימות. כמו כן, יופיעו היעדר צורך בשינה ותשוקה מינית מוגברת. כל אלה משקפים שיפוט לקוי של המציאות. חוסר בעכבות ומחשבות גרנדיוזיות.

דיפרסיה (דיכאון) מצב המאופיין בירידה קיצונית של מצב הרוח, המלווה בתחושת חוסר ערך, אין אונים, תחושת אשמה והיעדר תקווה עד ייאוש מוחלט.

האדם יחווה ירידה באנרגיה, תחושת עייפות, אי יכולת להפיק הנאה מפעילויות שהיו מהנות בעבר ויטה לצמצם את חייו ולהתנתק מהסביבה. כמו כן יתאפיין מצב זה בקושי להתרכז, בשינויים משמעותיים בדפוסי תיאבון ושינה, הזנחה של היגיינה אישית ואף מחשבות אובדניות.

שכיחות

כ- 1% מן האוכלוסייה מפתח הפרעה זו בשלב כלשהו בחייו, בשכיחות דומה בין גברים ונשים. המחלה עלולה לפרוץ בגיל הילדות ועד לעשור השישי לחיים, אם כי גיל הפריצה הממוצע הוא 30.

« Back to Glossary Index
תאריך: