ראשי / Blog / סיכום סדנא “לקחת מקום לעצמי” – שישה מפגשים שבועיים במיל”ם תל אביב

סיכום סדנא “לקחת מקום לעצמי” – שישה מפגשים שבועיים במיל”ם תל אביב

קוראים לי ציפי ואני אימא  למתמודדת.

החיים בצל המחלה הנפשית היו מלווים בקשיים לא מעטים ומה שעזר לי בעת  מצוקה היו כלים של שיטת “ההתמקדות” אליהם התוודעתי במהלך לימודי פסיכותרפיה גופנית לפני כשמונה שנים. מאז זו הפכה להיות  בעצם דרך חיים עבורי, תרגלתי עם עמיתים ללימודים את ההתמקדות וגם טיפלתי בעצמי  והדבר הביא  לי הקלה משמעותית.

ההתמקדות היא טכניקה פשוטה ובעלת עוצמה, של פיתוח מודעות עצמית לתחושות גופניות המביאות לריפוי מן  הפנים. זהו תהליך המבוסס על הקשבה ייחודית לתחושות מורגשות שאנו חשים בחיי היום יום כמו “פרפרים בבטן” ,מחנק בגרון, לחץ בחזה וכו’. לרוב כשתחושות אלו מופיעות אנו מנסים להיפטר מהם, ואולי אף  אנו נוזפים בעצמנו.

מה שאנו מנסים בשיטת ההתמקדות זה להקשיב לתחושות והרגשות שלנו, מה שהן לא יהיו, מתוך דיאולוג וקבלה , ורק בצורה הזו הן משתנות .אתם עשויים לחשוב שאם תניחו לרגשות שלכם להיות שם, הן יתפחו לממדים מפחידים או ייצאו משליטתכם, אך תגלו שבדיוק ההיפך קורה. הרגשות שלכם נעשים חזקים ומכאיבים יותר כאשר לא מאפשרים  להם להיות שם.

ההתמקדות מלמדת אותנו שהשינוי בא בקלות רבה יותר כשאנו יוצרים מערכת יחסים עם רגשותינו, להיות איתן ולא בתוכן.

כאימא למתמודדת אני מכירה בצורך לאפשר מקום גם לעצמנו ,לתת מקום לכל מה שמרגישים כי זו לא חולשה אלא חוזק, ולשם כך יצרתי את המפגשים.  לתרום מניסיוני ולאפשר למשפחות של מתמודדים  לקחת מקום לעצמם, ללמוד איך לעזור לעצמם ,לתת ביטוי לחלקים השונים בתוכם על מנת ליצור מרחב פנימי של שקט ,שלווה ושחרור מתחים.

האמת שזו הייתה התנסות ראשונה שלי בהנחיית קבוצה  וממשתתפת בקבוצת תמיכה(אליה אני הולכת בנוסף) נהפכתי למנחה . גם אני  בעצם “לקחתי מקום לעצמי ” על ידי כך שבכלל חשבתי על הרעיון לפתוח קבוצה .

הרעיון קרם עור וגידים  כשפניתי לאורה מנהלת מיל”ם תל אביב , והיא הרימה את הכפפה ואפשרה לי את המקום ביום קבוע כל שבוע במשך שישה שבועות לקיים את המפגשים.

לפני פתיחת הקבוצה עשיתי גם  סדנא חוויתית לחשוף את האנשים לשיטת ההתמקדות  ומתוכה בעצם נוצרה הקבוצה שהגיעה למפגשים הקבועים.

חברי הקבוצה אפשרו לי להיות מי שאני ודרכם גיליתי עוד חלקים בתוכי שלא באו עד היום  לידי ביטוי ועל ידי כך אני בעצמי עברתי תהליך אישי מדהים.

להלן  חוויות אישיות של המשתתפים בסדנא ” לקחת מקום לעצמי”:

מירי:  הכלים החדשים שקיבלתי במסגרת קבוצת המיקוד של ציפי, משלימים את הסיוע הרב שאנחנו כהורים למתמודד, מקבלים במסגרת מיל”ם. מפגשים אלה נתנו לנו  את ההזדמנות להסתכל רגע על עצמנו, לזהות את מגוון הרגשות שלנו, לעשות היכרות עם עצמנו כאשר המוקד הוא אנחנו ולא המתמודד שחיינו הפכו להיות כמעט רק סביבו. הכלים החדשים מחזקים אותי , רגשית, כך שיש לי יותר יכולת להפריד בין המתמודד לעצמי ובכך גם יותר יכולת לעזור לו וליישם את שאר ההכוונות שאנחנו מקבלים במיל”ם.

נוצרה  בקבוצה פתיחות יוצאת דופן. סביבה בטוחה שכיף לחזור אליה.

ציפי מאפשרת לכל אחד להתפתח בקצב שלו ובצורה מאוד נעימה.

מאוד נעים לזהות את עצמי בנפרד וללא קשר למתמודד. לחזור להרגיש מי אני ולא רק אימא של…מאוד מרגש לשקף לאחרים את עצמם ולראות בעיניים את הניצוץ כאילו שקיבלו מתנה. הדינמיקה שנוצרה בקבוצה היא ללא ספק מתנה ענקית. אנשים מתעניינים אחד בשני ונותנים יחס חם ואוהב.

אבי:    כמנחה ותיק מאוד של קבוצה לעזרה עצמית (קל”ע)  במיל”ם הבחנתי מיד בפגישה הראשונה של הסדנה “לקחת מקום לעצמי”  בהנחיית ציפי, בשוני הגדול בין קבוצת תמיכה רגילה ובין סדנה זו, שגם היא למעשה קבוצת בני משפחה של המתמודדים. השוני הוא בתפיסת מוקד העניין והפעילות .

בקבוצת ההורים קשה למשתתפים לא לשים במרכז את הילדים המתמודדים .יוצא מכך שבמשך כל הפגישה מעבירים עדכונים על מצב הילדים, על בעיות חדשות וישנות, על תרופות וטיפולים. את הפן האישי מבטאים המשתתפים בעדכונים על חופשות, נסיעות , קניות וכו’. ברוב המקרים פגישות הקבוצה הן המקום היחיד בו יכולים המשתתפים לדבר על המצבים הקשים או הטובים בקשר עם הילדים, אבל אין כמעט בכלל ביטוי של  הרגשות העמוקים של ההורים.

בסדנה של ציפי המצב הוא הפוך: אין כמעט עיסוק בבני המשפחה המתמודדים אלא רק בהיבט של איך מצבם משפיע על רגשות המשתתפים. העיסוק העיקרי בסדנה הוא ברגשות של המשתתפים והפתיחות נוצרת כתוצאה מהמיומנויות של ציפי בטכניקה של “התמקדות” . כשיש חשיפה של רגשות עמוקים וכנים נוצרת אחווה מיוחדת בין המשתתפים, עם תחושת קירבה גדולה, מעורבות אמיתית ונכונות לעזור זה לזה. כמובן שמעל מרחף תמיד הנושא המרכזי שהם בני  המשפחה המתמודדים אבל כאן זה רק מחזק את רגשות השיתוף וההזדהות.

בתחילת פגישה יש שמחה לראות אחד את השני ובסופה קשה להיפרד. יצרנו קבוצה בווטסאפ וזה עוזר להעביר את הזמן שבין פגישה לפגישה.

רוזי:    החוויה האישית שלי הייתה מאוד מפתיעה לטובה. בהתחלה חשבתי על סדנה של דיבורים ועצות על איך לקחת מקום לעצמנו. אבל במקום לדבר ,את ישר הכנסת אותנו לקחת מקום לעצמנו לתוך הגוף שלנו. בעזרת הכלי המקסים של הרפיה ומיקוד לימדת אותנו להתחבר לרגשות ותחושות שלנו, לא לפחד להיות במקום הזה. מהמקום הזה שהוא שלנו למדנו להקשיב לכל התחושות שעולות לנו ולשתף אחרים התחושות אלה. מדהים שכל אחד למד להקשיב, לתמוך ולהזדהות עם האחר. נוצרה קבוצה מדהימה שאפשר להיפתח ולבטא את עולמנו הפנימי, ולאחר מכן לקבל שפע של אהבה מחברי הקבוצה. אין ספק שזו בסנה מדהימה ומשכילה שמעניקה לנו כלים להכיר את החוסן הפנימי שלנו ולשמוח שיש סדנה שאפשר להמשיך ולחזק את עצמנו.

כל החוויה המפתיעה הזאת הייתה בזכות המדריכה המקצועית למיקוד ציפי.

איריס :  העובדה שאת אימא למתמודדת מקרבת את כולנו אלייך ולמרות שאת זו שמעבירה ומנחה את הקבוצה זה מרגיש לי שאת חלק מאתנו. הקבוצה בהנחייתך נהפכה למעין משפחה בית שני לכולנו, בית שבו אנחנו יכולים להיות עצובים ומדוכאים וגם שמחים. תמיד את מזכירה לנו את הגם וגם ולי אישית זה מאוד עוזר ומשמעותי לראות ולהרגיש את העצב ביחד עם השמחה.

את מעבירה את הסדנא באופן מהנה ומקצועי וחוויתי דבר שגורם לכך שאני ממש מחכה למפגשים אתך והקבוצה.

באמצעות הסדנא למדתי להסתכל על עוד חלקים שיש בתוכי, אלו שלא הבחנתי בהם ולא ידעתי על קיומם אצלי. למדתי יותר לזהות את  מה שאני מרגישה ולא להיבהל כאשר רגשות לא נעימים מציפים אותי. אני פחות נלחמת בחושך שבתוכי ומנסה לחיות אתו בשלום ובמקביל מנסה להביא יותר אור לי ולאנשים שבסביבה שלי ובקבוצה למדתי שחושך ואור יכולים להיות אצלי ביחד בשלום. אני מנסה בכלים שרכשתי להיות ולחיות את הכאן ועכשיו ולא לרוץ קדימה מדי או אחורה מדי אלא להיות נוכחת ברגע הזה ולהבין מה קורה לי  . בכלל בגלל השם של הסדנא  והקבוצה “לקחת מקום לעצמי” זה נותן לי לגיטימציה לקחת מקום לעצמי למצוא את המקום הזה ולהיות בו ללא רגשות אשמה שיש לכאלו כמוני שיש בקרבתם מתמודדים. הקשרים והדינמיקה שנוצרה בקבוצה נותנת לי מקום חם ובטוח. מקום שבו אני י כולה להיות אני בלי מסיכות בלי להתנצל .מקום חם שלא שופט אותי או שאני צריכה לעמוד באלו הן דרישות או ציפיות. פשוט להיות אני ולנוח ולהתפרק ובמקביל לקבל כלים שעוזרים לי בחיים ובפרט  בסיטואציה שבה אני חיה עם בעל שהוא מתמודד.

תאריך: | מאת: valigar